הסיפור של דינה (משתתף בתחרות)

 

 

אני, אחותי הגדולה ואחי הקטן ביקשנו מאמא אח נוסף. אמא לא הגיבה.

יום אחד ראיתי שהבטן של אמא שמנה. שאלתי את אמא אם היא בהריון ואמא ענתה:" לא, פשוט אכלתי הרבה." כך קרה שלוש פעמים.

ערב אחד, כשאבא חזר מהעבודה ההורים אספו אותנו לשיחה משפחתית. הם ספרו לנו שאמא בהריון וביקשו שלא נספר בינתיים לאף אחד כי זה עדיין סוד. ההורים הראו לנו תמונת אולטראסאונד שבה מצולם העובר. לי זה לא היה נראה כמו עובר אלא כמו שלוש ארצות שונות. ההורים הסבירו שזה לא ארצות אלא אברים של העובר – הרגליים, הבטן והראש.

האמת שהיה לי קשה לשמור את הסוד המשמח הזה אז ספרתי לחברה שלי אמילי. מזל שהיא שמרה את זה בסוד. כל פעם שרציתי לדבר על זה דברתי עם האחים שלי. אחי הקטן רן בן החמש הצליח לשמור על הסוד ואני גאה בו.

יום אחד אבא הראה לנו תמונה של מכונית גדולה, שתתאים לכל המשפחה- אבא אמא וארבעה ילדים. אבא אמר שהוא רוצה לקנות לאמא מכונית לקראת יום הולדתה, שחל לפני הלידה. ביום ההולדת הפתענו את אמא במכונית הגדולה עם 8 מקומות ישיבה ויש בה אפילו טלויזיה וניתן לראות בה סרטים בזמן הנסיעה. אני הכנתי שקית ובפנים החבאנו את המפתחות של המכונית החדשה. המכונית עמדה קצת יותר רחוק מהבית כדי שתהיה לאמא הפתעה.

כשנתנו לאמא את השקית עם המפתחות אמא התלהבה ושמחה מאוד. היא יצאה החוצה לראות את המכונית. כולנו ישבנו במכונית וראינו סרט.

הנה הגיע היום הגדול. בחצות הלילה אמא הרגישה צירי לידה, סימן שהתינוק רוצה לצאת. ההורים  קראו לסבתא שתבוא לשמור עלינו. בשעה 6 בבוקר אחי בר יצא מהרחם של אמא ישר לאמבטית מים, שם חכו לו הידים המחבקות של אבא.

אבא, אמא ובר הקטן חזרו הביתה באותו יום אז פגשתי פעם ראשונה את אחי הקטן עטוף בשמיכה לבנה וכחולה. לשמחתי אמא מרשה לי להחזיק אותו לבד ואפילו להרבה זמן.אמא לימדה אותי איך להחזיק אותו. לדעתי אחי בר דומה לאבא.