הבועה

עיתון בית הספר הדמוקרטי ברנדיס, חדרה

מנקודת מבטה של אמא לבנות בבית הספר, מאת: נורית אמא של צליל ( מחזור כ"ח)  , יובל וענבר

מנקודת מבטה.jpgיוצאת מערב מחול ומשם לבחינת בגרות אחרונה ולערב מוסיקה בפעם האחרונה, להצגת תערוכה אחרונה, גם התכנסות של הורי י"ב ( נעים להכיר), ארוע הורים בעבור הילדים, הכנות למסיבה, סרטונים שירים. חגיגה.

כשרוח של סיום באויר, מתרוצצות לי מילים בראש. הפעם אכתוב אותן, הבטחתי לעצמי.

תמיד נזהרתי מלדרוך עם כובד משקלי במקומות שבהם יש טביעות רגל קלות יותר של ילדים צעירים , חשבתי ועדיין חושבת, שיש מקומות שבהם להורים (כמוני , שיש להם מה להגיד על כל דבר )  יש הזכות לצפות אבל גם החובה להיזהר מלהשפיע בעצם נוכחותנו. אני חושבת שמעולם לא כתבתי לעיתון בית הספר, אז הנה ההזדמנות האחרונה.

עשרים ויותר שנים של אימהות בבית הספר, שלוש בנות שגדלו כאן יחפות מתחת לאקליפטוסים, שחזרו עם מגף אחד מבית הספר ( איך לעזאזל לא שמת לב שיש לך רק מגף אחד?) , שבנו ארמונות ( ושיחקו שבועות במשחק תפקידים עם מלך ומלכה שנבחרים!) חלמו חלומות, שלמדו כי בחרו  ולא למדו בשם אותה בחירה, שנהנו משיעור מאתגר ונהנו גם ממשחק מים בחצר לפעמים בדיוק באותה המידה, שאהבו בוץ וחול, וכדורגל וגם מספרים ומדע ושיעורי חלל- ולימדו אותנו שלכולם מקום שווה, שנהנו לצייר ולרקוד , ולהתנסות גם בשירה, שהתווכחו עם מורים וחונכים גם כשאני הרמתי גבה. שלוש בנות שעברו כמעט בכל וועדה אפשרית, שלעיתים לקחו חלק בכל מה שרק אפשר ולעיתים 'ישבו על הגדר' והביטו מסביב, אבל תמיד תמיד ידעו שיש מסביבן סביבה תומכת. סביבה תומכת שלנו כהורים שבחרו בחינוך הדמוקרטי ונתנו את ידם לניסיון החינוכי מבלי להטיל בו ספק, וסביבה תומכת של נשות ואנשי צוות נהדרים שידעו להכיל ולהקשיב ולחבק כשיש יום לא מוצלח, לעיתים גם לנזוף ולשים גבולות.

הגענו לבית הספר כהורים צעירים ומשפחה קטנה, בעקבות המשפחה הגדולה שלנו ובעיקר בעקבות רוני שהטוותה את הדרך. עם השנים הדרך היתה לדרך שלנו, הותרנו בה את טביעות ההליכה שלנו ועיצבנו אותה בעבור אחרים, שימשיכו ויעצבו אותה בדרכם. הדרך שבה בחרנו ללכת ולהוליך בה שלוש בנות, ולפגוש בה אנשים, ולחוות בה חוויות, ולהתעקש, ולהתווכח, ולא תמיד להבין וגם לא תמיד להסכים. הדרך שבחרנו ללכת בה כי הסכמנו שהדרך היא הדבר הנכון ושאפשר להסכים שלא נסכים (מצרך כל כך מבוקש).

אז זה לא ממש סיכום – למרות שאין ספק כי צריך לסכם פרק כה ארוך של הורות בבית הספר.

זו לא ממש תודה- למרות שיש כאן רבים ורבות שאני חווה להם תודה. מקווה להספיק להגיד תודות אישיות כמו שאני אוהבת.

קצת סיכום והרבה תודה והערכה , לכבודן של כל החוויות וההנאות והלמידה שחוויתי כאן.

להתראות

נורית

אמא של צליל ( מחזור כ"ח)  , יובל וענבר .

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

מידע

ערך זה פורסם ב-15 בפברואר 2018 על ידי ב-כללי, כתבה.
%d בלוגרים אהבו את זה: