הבועה

עיתון בית הספר הדמוקרטי ברנדיס, חדרה

מעבודת גמר לערב מעבר מאת שירה דגן

מעבודת גמר לערב מעבר

1בעבודת הגמר שלי חקרתי את המאפיינים החזותיים בטקסי המעבר של שבטי עמק האומו באתיופיה. בתור תלמידה בכיתה יב', אחרי שעברתי דרך ארוכה ומשמעותית בבית הספר, אני מרגישה שאחד הדברים החשובים עבורי, על מנת לסכם את תהליך הכתיבה של עבודת הגמר שלי, זה לשתף את הקהילה בתהליך שעברתי.
אז אתחיל מלספר שמגיל צעיר אני עוסקת בתפירה, לבוש ועיצוב. כילדה, התעקשתי ללבוש מה שאני רוצה, גם אם זה אומר ללבוש שילובים מוזרים ותחפושות באופן יום יומי לבית הספר.

עם הזמן הבנתי כי יש לי משיכה גדולה לתחום האופנה. בשעות הפנאי מצאתי את עצמי משרבטת סקיצות של דוגמניות עם המון דגמים ורעיונות. בכיתה ב' למדתי לתפור על מכונת התפירה של אמי. תפרתי בובות, חצאיות, קלמרים ותיקים. עם הזמן היה ברור כי המכונה עוברת לבעלותי.
כשהייתי בת 10 הגעתי לחוג עיצוב אופנה (של הדס גרטמן) בגבעת חיים, שם למדתי כמעט 5 שנים.

התפתחתי שם המון, בתהליכים עמוקים ומלמדים, התנסיתי בטכניקות שונות של תפירה, למידה עיצובית, יציאה מהקופסה, וביצוע פרויקטים גדולים וגם קטנים.
כחלק מהמסגרת של החוג יצאנו לתל אביב להסתובב ולקנות בדים, תרגלנו שרבוט סקיצות ועשינו עוד המון פרויקטים מדהימים בקבוצה וגם לחוד. בזכות החוג גיליתי המון על עצמי, ועברתי תהליכים מעמיקים, שעזרו לי להיות עצמאית יותר, ונתנו לי את כל הכלים והידע לתפור ולעצב בעצמי.

אחד הדברים אשר מאפיינים אותי במיוחד זו ההתייחסות שלי לאלמנטים חזותיים.
אני אוהבת לראות, לנתח וליצור יצירות שונות ומגוונות המתעסקות בתחום החזותי, כמו קולנוע, צילום, עיצוב תלבושות וציור.

במהלך חיפוש אחרי השראה לפרויקט שעבדתי עליו, העיסוק שלי במראה ובוויזואליות הוביל אותי להיחשף לתרבותם של השבטים בעמק האומו. צילומי השבטים תפסו את עיני מיד. בקריאה ראשונית אודות הצילומים הבנתי שמדובר בצילומים מתוך טקסי מעבר המתקיימים בשבטים. הסתקרנתי מההתייחסות שלהם למראה, ללבוש, לתסרוקות, לצבעים ולשילובים, אך בעיקר תפס אותי הייחודיות והשוני מהתרבות שאני מכירה.
ככל שהתחלתי להעמיק כך נדדו מחשבותיי והתלהבתי מהתהליך, ובעיקר מכך שדרך התחקות אחר המסורת והבנת ההיסטוריה, אני מקבלת השראה מעניינת, המשפיעה על מחשבותיי ועל הדרך בה אני יוצרת. בעבודתי, עניין אותי להתמקד בטקסי המעבר של השבטים. טקסי המעבר ממקדים עבורי את המסורות והמנהגים של השבטים, ונותנים במה לאלמנטים החזותיים המאפיינים כל שבט.
בנוסף, אני זוכרת שבתור ילדה קטנה תמיד תכננתי מה אלבש- את הקישוטים, האביזרים, הצבעים והשילובים. אירועים שהיו חשובים לי במיוחד נסובו סביב אירועי טקס, כמו הבת המצווה שלי, מסיבות הסיום בתיכון. מחשבותיי וחלומותיי מרחיקים עד חתונתי. נקודות משמעתיות אלו הן כמובן טקסי מעבר מהחיים שלי. במהלך עבודתי חקרתי את המאפיינים החזותיים של טקסי המעבר בשבטי עמק האומו, בהסתכלות מעמיקה, אחרי למידה נרחבת של תרבות השבטים- המסורות, המנהגים, האמונות והמעמדות השונים.

2

השבטים בהם התמקדתי הם שבט ההאמר ושבט המורסי:
שבט המורסי חי בשמורת מאגו, שמורה הנמצאת בתוך אזור עמק האומו התחתון.
מיקומו הגאוגרפי והקושי להגיע אליו שימר את ניתוקו מהעולם המודרני לאורך שנים, ובכך אפשר לו לשמר את מסורותיו הקדומות. אנשי המורסי מאמינים שכל האובייקטים הטבעיים כמו עצים, פרחים ואפילו סלעים, מכילים בתוכם נשמה, לתפיסות דתיות מעין אלה קוראים אנימיזם.
מבחינה ויזואלית, מה שמייחד את שבט המורסי באופן הברור ביותר, זאת ללא ספק צלחת החמר המוכנסת לשפה התחתונה של האישה כאשר היא מגיעה לגיל 16. הכנסת הצלחת הוא טקס המסמל בגרות ופוטנציאל לרבייה. הצלחת נחשבת כסמל מאפיין חיצוני של שבט המורסי, אך יש לסמל זה גם משמעויות תרבותיות עמוקות. טקס הכנסת הצלחת הוא הטקס הראשון שבחרתי לנתח בעבודתי.

שבט ההאמר הם השבט הגדול ביותר בעמק נהר האומו, מספרם מוערך בכ- 40000 אלף איש.
שבט ההאמר ממוקם בין נהר האומו לבין ימת צ'ואו בהיר (Chew Bahir) המוכרת גם כימת סטפאני
(Stefanie)  שהתייבשה לפני מאות אלפי שנים.
בשונה משבט המורסי, שבט ההאמר נחשף באופן יחסי לתקופה המודרנית, אך ההתנהלות השבטית לא הושפעה, מתוך בחירה לשמור על האידאולוגיה השבטית. בני ההאמר בוחרים להמשיך ולקיים מנהגים ומסורות הכוללים טקסי מעבר וגם כמה אמונות טפלות, שעליהם עתיקי השבט שומרים באדיקות. אחד הטקסים בהם ידוע שבט ההאמר הוא טקס המעבר המרהיב- קפיצת השוורים.
טקס זה מסמל את המעבר של ילד לגבר, ומקנה לו את הכשירות לנישואין. טקס קפיצת השוורים הוא טקס גדול וחגיגי, בו המראה החיצוני לוקח חלק גדול. השבט נוהג להתקשט ולהסתדר שעות רבות לכבוד הטקס. טקס קפיצת השוורים הוא הטקס השני אותו בחרתי לנתח בעבודתי.

לסיכום, אספר כי תהליך כתיבת העבודה היה תהליך ארוך ומאתגר, אך מעצים, מלמד ובעיקר מעורר השראה. בספריה ישנו עותק של עבודתי, אם התעניינתם- מוזמנים מאוד לקרוא.
בחלק המעשי של עבודתי, אני יוצרת תצוגת אופנה בהשראת העבודה. אני שואפת שתצוגת האופנה תוצג בבית הספר, בערב שכולו עוסק במושג "טקס מעבר".

המושג טקס מעבר היה מושג עיקרי ומשמעותי בעבודתי, ולכן, מטרתו של הערב לאפשר במה לכל אחד בקהילת בית הספר, להציג תוצר או ליצור פרויקט אשר מסמל עבורו "טקס מעבר".

אז מהוא בעצם המושג טקס מעבר?

טקס מעבר מייצג מעבר ממעמד אחד בחברה למעמד אחר. טקס המעבר הוא בעצם חלון שמסמל שינוי משמעותי בחיים שלנו. למשל, הוא יכול לתת ביטוי  לסוף תהליך, פרידה, משהו שגיליתי או ראיתי ושיניתי את התפיסה שלי בזכותו. לדוגמא אני רואה את עבודתי כטקס המעבר שלי מנערה לאישה, טקס של פרידה, של יציאה לשלב הבא בחיים ושל שיתוף קהילת בית הספר אשר בו התפתחתי ועיצבתי את זהותי במשך 14 שנים.

3

לכן….
אני מזמינה אותכם להתחיל לחשוב מהו טקס המעבר שלכם?
וכמובן לבוא להשתתף- בערב מעבר!

לפרטים שירה דגן- 0528388415

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

מידע

ערך זה פורסם ב-9 במרץ 2017 על ידי ב-כללי, כתבה.
%d בלוגרים אהבו את זה: